ענקים מתים זקופים

ההתחלה פשוטה לכאורה – מפגש חצי מקרי, שני גברים, רופא ומטופל. שום דבר מיוחד לא קורה ביניהם, שום סטייה מהנורמה, שום רמז לבאות ועדיין משהו בסיטואציה המתוארת גורם לקורא להידרך – ברור שהמצב הזה מחזיק במתח סמוי, שגורם לו למהר אל העמוד הבא, אל פענוח החידה שמרחפת בין שני הגיבורים.

זהו סיפור על חברות בין שני אנשים, שבוקעת כך סתם, באמצע החיים, אך גורלית לא פחות ממפגש בין זוג נאהבים צעירים. חיבור בין אנשים שנוצרים בחובם חידות לא פתורות, קונפליקטים ותהיות שבאופן מפתיע מתגלים כזהים אצל שניהם – העבר ההיסטורי, המשפחתי, האישי. האופן שבו הקשר עם הורינו לא נפרם לעולם – השוני והדמיון, הדאגה להם, המאמץ להבין את עצמנו דרכם, ילוו אותנו ככל הנראה לעולם.

כך, מבלי משים, במעטה כמעט תמים של סיפור עלילתי מותח, שמשון ודורון מצליחים לגעת בשאלות גדולות של המצב האנושי – אבות ובנים, אבדן מולדת, עוצמת הרוח האנושית נוכח מה שאין לו מילים, מלחמה, תקווה ותקומה. מה שמוביל את הסיפור הנהדר הזה קדימה, הוא לא רק העלילה הסוחפת, אלה גם התשוקה ודרמה, המסתתרות תחת חספוס גברי בנוסח הישן, הקלאסי, הקלינט־איסטוודי במהותו.

אל דאגה – עם כל המורכבות הזאת הספר קריא וסוחף. אי אפשר לעמוד בפני הפיתוי להתמסר לסערת הרגשות, החבויה עמוק מתחת לקשיחות האירונית של השפה, שהיא כשלעצמה גיבורה נוספת בספר – עסיסית, ציורית ועשירה וזאת מבלי לוותר על דיוק ורהיטות – שילוב לא פשוט, על אחת כמה וכמה כשמדובר בספר ביכורים, אך שמשון צולח את המכשול של צירוף המשלב הגבוה בנמוך במיומנות ובטבעיות.

הקריאה בספר של שמשון ודורון, היא חוויה מלאת חיים, מותחת, מצחיקה ומעוררת לא מעט מחשבה על מה זה אומר להיות בן אדם בעולם.